• Advertisement

מאמר - השיקולים בבחירת אוניברסיטה! מאת רלי בורדה

המקום לכל ה"כמעט סטודנטים באיטליה"

מאמר - השיקולים בבחירת אוניברסיטה! מאת רלי בורדה

הודעהעל ידי Eyal » 19 יוני 2011, 14:14

נכתב ע"י: רלי בורדה

1. בחירת העיר – שלב קטן בתהליך – האומנם?!

בחיים עושים לא מעט טעויות.. ברוב המקרים מצטערים שהטעות התרחשה. במקרה הטוב לומדים מהטעות. ובמקרה היותר טוב – מעבירים את הידע גם לאחרים. אז אני החלטתי לשתף אתכם בחוויה אישית שעברתי, בתובנות שהפקתי בעקבותיה, ולעזור לכם לבחור טוב יותר את העיר באיטליה בה תבלו ותלמדו בקרוב מאוד. ברשותכם, אנסה להגדיר את המצב בו אתם נמצאים כעת:

ההחלטה התגבשה, ניתן לומר.
אז אתם מעוניינים ללמוד באיטליה.
לא בישראל. באיטליה.

מורה פרטי או מסגרת אחרת ללימוד השפה כבר מצאתם. הבנתם שהתפריט שלכם יורכב מפסטה – פיצה – וגלידה לשנים הקרובות והיפות של חייכם. זהו. ההחלטה התקבלה. הכל ברור. טוב – נו, פה ושם שמעתם שיש בירוקרטיה לא מעטה, ושכדאי ל"לגלוש בפורום" כדי שהנחיתה תהיה רכה. ורק נשאר פרט שולי, לבחור איפה. את העיר. ולסמן את הבחירה בטופס הרישום.

לכאורה נשמע פשוט. רק עוד שלב קטן בדרך לחלום. האומנם?!

האם אתם מודעים תפיסתית כמה איטליה גדולה?! ענקית. איך לומר את זה בשפה פשוטה: אם חשבתם שזה קשה לארגן כמה חבר'ה לרדת לאילת, כי היא "מאוד רחוקה" – אז על אחת כמה וכמה, איטליה!
למה כוונתי? אנסה להמחיש באופן ציורי: רק ברומא העיר, מס' תושביה עולה על 5 מיליון, שזה קצת פחות מכל מס' תושבי מדינה ישראל. אני מזמינה אתכם לבצע ניסיון מחשבתי קטן: הייתכן שבמעבר הגבול מישראל לירדן "תשתנה התפאורה מעט"? מה אתם מרגישים כשאתם עוברים את מעבר הגבול מאילת לטאבה שבמצריים? רק כמה פסיעות ופתאום אתם מוקפים בחושות או guest hose-אים בלי מזגן (סיני...) ונופים מדבריים השונים באופן מוחלט מנופי המדינה! אז אולי ייתכן שבעוד הדוגמניות מהלכות ברחובות מילאנו, בנאפולי תיתקלו בכל פינה ב- mama ה"בשלנית האיטלקיה", ויצפרו לכם כמו משוגעים ברחוב. אולי חשקה נפשכם בגבינות של סיציליה? מבטיחה לכם שאין מתחרים למוצרלה הטרייה מפלרמו. ואולי ייתכן שבסרדניה תזכו להתגורר על אי מדהים? אולי רצוי מעל לכל לטעום דרך קבע סטייק פיורנטיני משובח? ייתכן דווקא שהכסף הוא שיקול עיקרי עבורכם! אתם מחפשים לצמצם עלויות – לגיטימי, לא?! אז אל תצפינו! כוונו לדרום המגף. אולי אתם חולמים על רכיבה מישורית באופניים כל בוקר לפקולטה לצד נהר הארנו? יש שעבורם מקבלי ההחלטה הם אבאמא שמייחסים חשיבות לדירוג האוניברסיטאי. ואם חשקה נפשכם דווקא להגביר את סיכויי הקבלה בעיר לא מבוקשת? מה לגבי כמות הישראלים באוניברסיטה? ואולי בכלל אין פקולטה לווטרינריה ברומא ולא יעזור כמה אתם חושבים שהיא יפייפיה ותרבותית. מה עם עיר תוססת כבולוניה? דוגרי... רשימת הדרישות ארוכה, מבלבלת ואולי אפילו מרתיעה. מי שנפשו חפצה באן-דן-דינו – מוזמן להפסיק לקרוא עכשיו.
אתם עדיין איתי?! מצויין. סימן שאתם בדרך לבצע תיעדוף – מילה קצרה לתהליך ארוך אך הכרחי בדרך לקבלת ההחלטה הגורלית. אני מציעה במאמר זה דרך מעשית לתהליך חשיבה מסודר, שיביא לסיכוי טוב יותר להישאר שמחים עם הבחירה שלכם, לאחר מבחן הכניסה.

בוודאי נשאבתם אל כל הקלחת הזו של "ההתרגשות של לקראת בחירת דרך או נתיב חדשים בחייכם, עם תחושה של רצון לטעום, לנסות, לחוות, לעבור הרפתקה", ובתוך הקלחת הזו אני יודעת שקשה להעניק תשומת לב מספיקה לחשיבות הבחירה. בדר"כ הנושא נראה כה שולי, אבל הוא קיים. ורצוי לתת לו את תשומת הלב המתאימה.למעשה הוא יהיה קיים למשך ה-5 השנים הקרובות ואף יותר (בעיקר במקרה של מקצוע הרפואה). צריך להבין שמיחד אתם עשויים לבלות (או לסבול) את השנים היפות של חייכם בעיר שבחרתם. מאידך – אם לא תהיו מרוצים מהבחירה – ותאלצו/ תבחרו לשנות עיר – העניין לא יהיה קל – ויגרור תיסכולים רבים, בירוקטריה לא מעטה ולא תמיד הכל ילך חלק כמו שתכננתם. יידרשו כסף וכן ויתורים רבים – כמו העובדה שלא בכל עיר יאושרו הקורסים והמבחנים שכה טרחתם בגינם. הרוב הגדול, בעיקר כתוצאה מפחד משינוי, מוצא את עצמו "תקוע" בעיר בה בחר, ולו רק על מנת שלא להתמודד עם המעבר.

אז מה עושים? ראשית עוברים לפרק 2. שם כבר תקבלו מושג מה לא לעשות, או לפחות תקבלו כיוון ראשוני - התרשמותי והיסטוריוני ממקור ראשון.

2. ניסיון העבר – הטעות (.....שלי)

הפרק הקודם מגדיר את הבעיה וממקד את הצורך. הפרק שאתם עומדים לקרוא כעת עדיין לא מנפק את פתרון הקסם, אלא מתעתד לשפוך אור מכיוון נוסף על הבעיה. כאן אציג את זווית הראייה האישית שלי, למודת הניסיון. כולי תקווה שאם אשתף אתכם בטעות שעשיתי, תוכלו רק להפיק מכך לקחים חיוביים. לטעמי, ניסיון של אחרים יכול לגעת בנקודות חשובות, או לעורר לבטים או השגות שחשוב שיועלו, על מנת למנוע מצבים בעיתיים בהמשך.

מאיפה להתחיל? ובכן, עשיתי טעות. כשנרשמתי ללימודים פעם ראשונה, בחרתי עיר שלא התאימה לי. ניסיתי, טעמתי וחזרתי לארץ עם זנב בין הרגליים.

עברה שנה.

בזבזתי שנה. בזבזתי כסף. התלבטתי. חששתי. תהיתי אם עלי לוותר על החלום ללמוד באיטליה. היה לי לא מעט זמן לחשוב. להרהר. כל אחד יכול להסתכל על זה איך שהוא רוצה. השורה התחתונה היא שבסוף חזרתי לאיטליה. לעיר אחרת. ואני סטודנטית מן המניין. עבור כל מי שרוצה לדלג לפרק הבא בלי לרדת בנבכי/ נפתולי הסיפור האישי (והמרתק) שלי, לא חובה. אבל רק מתוך סקרנות, ורק אולי משום שיש כזה משפט – "מכל מלמדי השכלתי".. אז עבור אותם אלו, הקוראים ספק בשקיקה ספק מתוך סקרנות, להלן הסדר הכרונולוגי של הדברים:

בפעם ה- 1 בחרתי בנאפולי. ברצוני להקדים ולומר שאמנם זה הסיפור האישי שלי, אבל כל אחד מגיב לסיטואציות ולמצבים באופן שונה. מה שטוב בשביל האחד, הוא הרוג ובל יעבור בשביל האחר. המקומות והשיקולים כולם מסופרים בגוף ראשון – אבל חשוב לי להדגיש שהכל הוא מנק' מבטי האישית בלבד, ומה שלא מתאים עבורי יכול להתאים ככפפה ליד עבור מישהו אחר.
השיקולים שלי היו בעיקר הבאים: אני לא טיילתי מעולם בנאפולי. יום לפני סגירת ההרשמה במכון לתרבות איטליה גלשתי באינטרנט, וחיפשתי תמונות של כל הפקולטות שמלמדים בהם ווטרינריה. לא ברור לי מה בדיוק עבר בראשי, אבל הפור נפל תוך דקות מעטות. בנוסף לכל, האיטלקית שלי "לא היתה משהו" בלשון המעטה. לא יכולתי "להסתכן" בבחירת עיר מבוקשת כמו בולוניה עם מעט הקצאות וביקוש גבוה. בנוסף, דמיינתי בעיני רוחי את נאפולי כעיר חלומותיי. לא חקרתי ולא תיחקרתי אף אחד לגבי העיר. אני מאוד קשורה לים, והאמנתי שנאפולי דומה לאילת רק עם הרבה דשא. אז זהו... שלא... ממש לא. העיר גדולה, רעשנית, מורכבת מעליות וירידות (רחוקה מלהיות מישורית) ובמקום חוף הים ועצי הקוקוס שדמיוני הפרוע הגה, גיליתי להפתעתי ש"מישהו החליט" לבנות אותה כעיר נמל. אבל אז זה כבר היה מאוחר מדי. הגעתי לנאפולי והחשש כירסם בי. מהר מאוד החששות הפכו לפחדים מעשיים, ומסיבות שונות ומשונות הבנתי שלא בחרתי נכון. "היתה לי זכות בחירה, חבל שלא ניצלתי אותה כראוי" חשבתי אז. חבל שלא היה מישהו שכיוון אותי והנחה אותי במערכת השיקולים.

אתם בוודאי תוהים (בייחוד אלו מכם שעוד לא קיבלו את ההחלטה – מה לא היה לה טוב שם? אז זהו. שבראייה לאחור, הייתי מנסחת את השאלה אחרת. הניסוח המתאים יותר לשאלה צריך להיות: "למה עבורה נאפולי לא היתה בחירה טובה"? ייתכן (ואני חוזרת על הרעיון המרכזי חזור והדגש) שכל מה שלא התאים לי, יתאים למישהו אחר. הפרמטרים הם אלו שיש לבחון אותם. ולכל אחד משקל אחר לפרמטרים השונים. ומשום שאיני מתכוונת להשאיר אתכם תוהים לעד, ובכן: עבורי ניתן לסכם את חוסר ההתאמה באופן הבא:

1. כמות הישראלים היתה מעטה למדי ואולי אפילו הסתכמה בסטודנט אחד שנה חמישית, שלא היה באותה תקופה באיטליה בכלל, אלא בביקור מולדת. תחושת הבדידות ו"הסרטים שרצו בראשי" התרכזו בשאלה הנצחית: " מי יחגוג איתי את ליל הסדר? עם איזו רכבת אני אגיע למסיבת פורים? עם מי בדיוק אני ארכל"? למותר לציין שהצד השני של המטבע הוא שלא התמודדתי מול זרים בכלל. הייתי הזרה היחידה מתוך 10 הקצאות (!!). יכולתי להתקבל אוטומטית ללא מבחן כניסה. ורק על מנת להציג מצב עדכני – נכון להיום ישנו מס' מצומצם של ישראלים סטודנטים בנאפולי שהגיעו שנה - שנתיים אח"כ.

2. בסעיף זה אנסה להעביר מימד תחושתי רגשי. אני בדמיוני המעופף (זו ההגדרה הטובה ביותר שיכולתי למצוא) דמיינתי משהו אחד, והמציאות התהפכה לה, והבנתי שזה בדיוק ההיפך. כגודל הציפיות – כך גודל האכזבות. הפקולטה לווטרינריה לכשעצמה, ממוקמת על גבעה גבוהה. לפדל באופניים למעלה היה מביא אותי למצב של תשישות מוחלטת כל בוקר. בואו נאמר שרכב לא היה אופציה ריאלית/ כלכלית. העיר היתה גדולה מדי, עירונית מדי, וסואנת מדי. אני קיוויתי לגור במשהו שיותר דומה "לאווירה כפרית" על יד הים. בגדול וגם בקטן התאכזבתי מ"הנוף".

3. הכלב שלי. רציתי לקחת אותו איתי ולא הצלחתי לראות איך הוא משתלב בסביבה כה עירונית.

4. הדירות. העיצוב. המראות. כיתתי רגלי לא מעט בכדי לחפש את הדירה שמתאימה לי, ולא מצאתי. ייתכן שזהו פאן אישי – אבל זה גם היה שיקול.

5. הגיל שלי. הייתי בת 29. והבנתי שאהיה מוקפת באיטלקים צעירים ממני בכיתה. אבל קיוויתי (והתבדיתי) שלפחות יהיו מס' סטודנטים ישראלים קרובים יותר לגילי (ודומים בחוויותיהם האישיות אלי).

6. ללכת לבד ברחובות נאפולי בלילה לא מומלץ. במיוחד לבחורה.

בפרק זה ניסיתי להציג את השיקולים לפי מידת חשיבותם בעיני. אך עבור כל אחד החשיבות אינה זהה כמובן. כמו כן – כמו שכבר אמרתי, שיקול של "נגד" עבורי – יכול להיות בדיוק השיקול של "בעד" עבור כל אחד אחר.

3. "צעד – צעד" = התיקון

כמו שהבטחתי, יש גם פרק מעשי. פרק מספר 3. כאן מסתיימת הסקירה הרגשית (והמרתקת) ומתחיל שלב התכל'ס. כל שעליכם לעשות הוא לרשום על דף את כל הפרמטרים המופיעים להלן (27 במספר), ולדרגם לפי סדר החשיבות שלכם. שימו בראש הרשימה את העניין שחשוב לכם ביותר. להלן הפרמטרים:

1. עלות מחיה כללית/ חודשית: ברמת העיקרון, ככל שמצפינים, המחייה יקרה יותר כמעט בכל תחום: שכר הדירה, האוכל, הבילויים, וועד הבית וכו'.

2. מלגה: כל עיר מציעה מלגה שונה גם לסטודנטים הזרים. הקריטריונים לזכאות, המתייחסים בעיקר לשווי הכנסות ההורים ומצבם הכלכלי, שונים במידה ניכרת מעיר לעיר. גם שווי המלגה שונה בכל עיר. יש ערים שהמלגה כוללת שתי ארוחות חמות ביום במחיר מינמלי, ובאחרות הארוחות חינם. בערים אחרות יש הנחה על שכר לימוד, ובאחרות יש מעונות וכן ביטול תשלום מלא של שכר הלימוד.

3. ים: אני מבקשת לא לזלזל בסעיף. בארץ הים קרוב ואפילו הירושלמי הממוצע מבלה בים לא מעט. רבים מוצאים בים נחמה ורוגע. איטליה מוקפת בים. צריך רק לדעת לבחור נכון. לדעתי יש להעניק חשיבות ל- 2 תתי הנושאים הבאים:
1. חשיבות למרחק מהים, ודרכי ההגעה (הציבוריות/ הכבישים) לים.
2. הים עצמו (רצועת חוף לבנה וגדולה – או עיר נמל ממנה אפשר להפליג לאיים בסביבה).

4. נוף: בחירה בין עירוניות ומבנים תעשייתיים מול "בית בכפר" מבודד ומוקף ירוק ועצים.

5. האוניברסיטה: על כלל היבטיה: רמת הלימודים, התנהגות המרצים – ידידותיים/ יחס אישי/ חונכים/ סגל מפורסם ומכובד/ רגשיות לזרים, הדירוג של האוניברסיטה באיטליה, בעולם, רמת הפרקטיקה (במקצוע הרפואה), עלות הלימודים (שונה בכל אוניברסיטה).

6. ריבוי מועדי מבחנים יכול לאפשר גמישות בתכנון והתקדמות בלימודים.

7. עבודה: ככלל: בערים גדולות רב הסיכוי למצוא תעסוקה. ובפרט: בעיר עם קהילה יהודית גדולה וידידותית ההיצע גדול יותר.

8. מזג האוויר: כמות ימי גשם בשנה (שיכולה להקשות על ההגעה ללימודים, במיוחד באופניים). יש לקחת בחשבון אזורים לחים וחמים (כמו אמצע תל אביב באוגוסט) במיוחד בחודשי הקיץ (בעיקר בעמקים). יש ערים הקרובות לאלפים (משמע שלג, ואפשרות לסקי וסנובורד בחורף).

9. המרחק מהאוניברסיטה: האם נדרשת תחבורה ציבורית. האם ניתן לרכב על אופניים במישור. מה עלות הנסיעה היומית.

10. המרחק מהמרכז: יש שיחפשו את העיר התוססת, ויעדיפו לגור ב"מרכז העיניינים" קרוב לכל השירותים האפשריים, ויש שיעדיפו את "השקט שלהם" בבית מבודד בכפר אי שם. רחוק מכל עין ועם תחבורה ציבורית מוגבלת בשעות היום.

11. חיי חברה/ פאבים/ מסיבות: יהיה קל יותר למצוא את הנ"ל בערים גדולות כמו רומא/ מילאנו/ בולוניה. אולם, אליה וקוץ בה. לעיתים בעיר "משעממת", אין ברירה ורק לומדים "ועוברים מבחנים בקלות יותר" בגלל שפיתויים אין!

12. תחבורה ציבורית: יש לקחת בחשבון את מרחק הפקולטה ממקום המגורים. יש ערים (בולוניה לדוגמא) בהן הפקולטה לרפואה נמצאת במרכז העיר, וניתן להגיע אליה רגלית בכל בוקר, ואילו הפקולטה לווטרינריה נמצאת באזור כפרי מרחק חצי שעה נסיעה באוטובוס ממרכז העיר. כמובן שניתן לגור בסמוך לפקולטה, אך יש לקחת בחשבון מצד שני, שהתחבורה הציבורית פעילה רק עד שעות הערב. בנוגע לתחבורה ציבורית בנוסף לזמן, יש לקחת בחשבון גם את העלות הכספית.

13. תרבות: כל עיר ותרבותה היא. עיר מרכזית כרומא מורכבת מאתרים היסטוריים ופעילות תרבותית ענפה עבור תיירים ומקומיים כאחד. עיר קטנה ומרוחקת ייתכן ולא תהיה מרובה במופעים ומוקדי תרבות אחרים. עבור סטודנט שלומד אומנות, היסטוריה ואדריכלות ייתכן ופרמטר זה יקבל חשיבות גבוהה יותר בדירוג השיקולים הכללי.

14. אוכל: בבקשה לא לצחוק. האוכל הוא מרכיב עיקרי בחיי היום יום של כולנו, ועל אחת כמה וכמה של האיטלקים. לכל עיר/ חבל ארץ יש את המאכלים והמנהגים הקולינאריים הייחודיים לה. יש שיודו כל בוקר על כך שהם אוכלים את הגבינות של הדרום, בזכות השותף שחוזר כל שבת הביתה ומביא איתו שפע ממטעמי הדרם, או יש שיעדיפו את המסעדות של הסושי המערביות שספק אם קיימות בערים/ כפרים קטנים ושכוחים. בערים מרכזיות, מסעדות מזון מהיר קיימות בכל פינה.

15. גודל העיר: כל אחד והמרחב שלו. יש שיעדיפו נגישות מהירה (אפילו רגלית/ אופניים) לכל פינה בעיר: מהגלידרייה והשווארמה, הפקולטה, בי"ח ועד "למסעדה שעל הנהר" והמעונות. יש שימשכו דווקא למרחב ההמון הסואן.

16. הקהילה היהודית: "כל דכפין ייטה ויאכל". שעריה של כל קהילה פתוחים בפני יהודי באשר הוא, אך המרחקים גדולים, ובתקופת מבחנים לא כל כך מתחשבים באוניברסיטה אם המבחן "נופל" יום אחרי ערב ראש השנה. יש קהילות המספקות עבודה לסטודנטים ישראלים. לא בכל עיר/ קהילה יש רב, ובערים הקטנות לא תמיד ניתן להגיע למיניין של 10 לתפילה.

17. נוף: טוב מראה עיניים מאלף מילים. לכל אחד "הפנטזיה הציורית – איטלקית שלו" אותה הוא רוצה לראות מנוף חלון חדרו, בדרכו ללימודים או ברחוב.

18. אופניים: הטיפוס הספורטיבי רצוי שיבחר בעיר בה הפקולטה מרוחקת מרחק רכיבה ריאלי מביתו, כך שבדרך הוא לא יאלץ לחצות הרים וגבעות, אם חשקה נפשו לפדל מפה לשם ומשם לפה.

19. מחירי דירות: ככל שמצפינים במגף המחירים עולים. באופן כללי מחיר השכירות נמוכים יותר בדרום.

20. שדה תעופה: לעצלנים, מפונקים ובעלי אמצעים כדאי לברר אם יש שדה תעופה בעיר.

21. חברים: שיקול או לא שיקול, לבחירתכם. האם אתם רוצים לזרום יחד עם ה"חבר הטוב" ולבחור את "העיר שהוא בחר". אם אתה רואים את עצמכם כ"חייבים" להיות במחיצת ישראלים – בחרו בעיר עם הקצאות רבות לזרים כמו רומא, בולוניה, מילאנו. אם חשקה נפשכם "בקצת תרבות" וב"לברוח מהמנטליות הישראלית" אתם מוזמנים לשבץ אצל סימונטה את הדרישה בעיר שכוחת אל כ- BRESCIA.

22. הקצאות: אפשר לבטל או לפחות להחליש את מדד החרדה לגבי הקבלה/ אי הקבלה, ולבחור דווקא בעיר לא מבוקשת ו/ או עם הרבה הקצאות ולהגדיל את סיכויי הקבלה. יש לציין שיש לקחת בחשבון שלאחר פתיחת שנת הלימודים, אולי אכן תתקבלו, אך לא תהיו מרוצים ואז בעצם אתם עלולים לחזור לנק' ההתחלה (במילים אחרות: אותו מצב ביש בו אני הייתי מצוייה).

23. קבוצת הכדורגל אותה אתם אוהדים: כדורגל הוא עניין רגיש באיטליה בעל חשיבות נעלה. יש שלעולם לא יתגוררו בעיר של הקבוצה היריבה. גם שיקול.

24. אישור אירוח: קל להגיע לעיר בה "מכירים אותכם". אם בן משפחה או חבר "כבר לומד באיטליה" – הוא יכין לכם את אישור האירוח, אבל רק לעיר בה הוא מתגורר. זה בהחלט יקל על הבירוקרטיה של קבלת היתר השהייה בהמשך.

25. רגישות יתר ליתושים: בעיקר בעיר בה עובר נהר (פיזה, פירנצה...) עוברים גם יתושים. יתושי טיגריס. יש שיקחו זאת בחשבון בשיקול הכללי ולא יסתפקו בכילה.

26. כמות תושבים: יש שירצו לגור בעיר שדומה לקיבוץ, יש שימצאו את עצמם בעיר תוססת וגדולה המשתרעת על שטח רב וכוללת תכונה רבה.

27. טופוגרפיה: יש שיבחרו לוותר על התחבורה הציבורית (להוזלת עליות או לשם הספורט) ויתעקשו ליסוע באופניים (בשימוש ניכר באיטליה). לאותם אלו אמליץ לבחור בעיר מישורית ולא הררית.

ברצוני לציין שסדר הפרמטרים הינו מיקרי ולכל היותר מושפע מדעתי האישית. אך על דאגה, אני לא זורקת אתכם למים הקרים בלי גלגל הצלה.

הפרק הבא יעסוק בפתרון המעשי ל"מגילת הפרמטרים" שלעיל ויישומם במטרה לייעל את קבלת ההחלטה הגורלית.

4. תכנון מול ביצוע.

בואו ניגש לתכל'ס. איך לעשות את זה. איך למקסם את תהליך קבלת ההחלטות ולעשות אופטימיזציה לבחירה.
כל שעליכם לעשות הוא לפעול לפי הצעדים הבאים:

1) על דף נייר רישמו את כל 27 הפרמטרים שפורטו בפרק הקודם עפ"י דרגת החשיבות כפי שהיא נתפסת בעיניכם. את הפרמטר החשוב ביותר עבורכם רישמו בראשית הדף. אתם לא חייבים לדרג את כל ה- 27. אם ישנם שיקולים שלא רלוונטיים לגביכם אל תרשמו אותם.
2) אתם יכולים להוסיף פרמטרים חדשים משלכם (שלא הצלחתי "לגרד" ממוחי הקודח בעיצומה של תקופת מבחנים זו).
3) על כל פרמטר שרשמתם עליכם לבצע "תחקיר" – כלומר, לנסות לחקור ולדלות כמה שיותר פרטים על מנת להבין באיזו עיר הפרמטר בא בצורה המקסימלית ביותר לידי ביטוי עבורכם.

לדוג': נניח ובחרתם את קריטריון מס' 1 (עלות מחיה כללית) למקם ראשון. אזי, עיר בדרום איטליה כמו: נאפולי, פלרמו, קטניה, וכו' עונה על הפרמטר, הרבה יותר בהשוואה לעיר כמו מילאנו.
כיצד תבצעו את התחקיר "האישי שלכם"? ובכן כל האמצעים כשרים. ובכל זאת – פרסתי בפניכם את הדרכים הכשרות שאני מכירה: (אתם מוזמנים להוסיף משלכם כיד המלך):

המדיה
פירוט דרכי הפעולה
פורום
לשאול שאלות כלליות, פנייה אישית לחבר'ה
קריאת המאמרים הרלוונטיים שכבר פורסמו
אינטרנט
גלישה לאתרי האוניברסיטאות
גלישה ומחקר על הערים השונות
דירוג אוניברסיטאות
טיול באיטליה
ביקור בפועל בערים המועדפות, שיכלול:
ביקור בשיעורים/ הרצאות
ביקור במתחם הפקולטה
שיחות/ מפגש עם סטודנטים ישראלים בעירם
ביקור בעיר ובמוקדי התרבות בה
התרשמות כללית בעיניים הפרטיות שלכם מהמכלול של העיר
סיפורים/ חוויות אישיות
מידע ניתן לקבל במגוון דרכים (הפורום, האינטרנט, הרצאות שקמפוס עורך)
ידע אישי
תהליך החשיבה, השקלול והבחירה הסופית הינם אינדיווידואליים. כל אחד יעריך את המידע ויעבד אותו באופן אישי מאוד ושונה מחברו.

5. רשמים אישיים – טוב מראה עיניים

שיהיה לכם בהצלחה. התהליך אכן מורכב וארוך. אך יחד עם זאת, אסור לשכוח לרגע – יש מטרה ויש חלום, ועם שתי רגליים על הקרקע החלום גם יכול להפוך למציאות.

ובנימה מאוד אישית, ומתוך קצת ניסיון, אני חושבת שטיול באיטליה לפני הבחירה של העיר הוא ממש MUST.
עובדה: אני לא הקשבתי לאף אחד. בפעם הראשונה חשבתי שמה שאני אדמיין זה מה שיהיה. ו"קצת" התבדיתי. ואז בפעם השנייה – בשנה הכיביכול מבוזבזת שלי עשיתי את הטיול.

וגיליתי שבבולוניה יש פקולטה יפיפייה, עם שטח לסוסים, והיתה שם ממש בביקור שלי, סוסה בהריון שעמדה ללדת. בפיזה גיליתי את הנהר המרגיע ואת המרחקים הקטנים. נכון. התלבטתי. הבחירה לא היתה קלה. אבל היא היתה ריאלית. ברורה. ראיתי הכל בעיניים שלי, והרגשתי בעצמי לאן אני רוצה להשתייך ואיפה אני הולכת להעביר את השנים אולי הכי יפות בחיים שלי. באיטליה. ועוד לתפוס תרבות יחד עם התואר. אה. והכי חשוב. להנות מהבחירה. כי יש לי זכות לבחור.
סמל אישי של המשתמש
Eyal
מנהל האתר
 
הודעות: 1400
הצטרף: 28 פברואר 2011, 21:17
מיקום: גבעתיים

Advertisement

חזור אל עדיין בארץ?

מי מחובר

משתמשים הגולשים בפורום זה: אין משתמשים רשומים ו 3 אורחים

  • Advertisement
cron